בין געגוע הביתה לצחוקים באוהל: מה באמת קורה בטירונות 02, ולמה ההתחלה קשה לכולן — ונגמרת לכולן.
הלילה הראשון בטירונות בכיתי לתוך שק השינה, ובבוקר כבר צחקתי עם בנות שלא הכרתי יום קודם. שני הדברים נכונים, ושניהם בסדר גמור.
למי שלא יודעת למה לצפות: טירונות 02 — הטירונות הכלל-צה״לית שעוברות רוב הבנות בתפקידים העורפיים — נמשכת שלושה עד ארבעה שבועות. שבועות, לא חודשים. בתוכן: ערכי צה״ל ומורשת, עזרה ראשונה, משמעת, מכשיר קשר, אימון גופני, קרב מגע, והיכרות עם הנשק כולל מטווחי יום ולילה. סדר היום צפוף, וזה דווקא עוזר — אין יותר מדי זמן להתגעגע.
הדאגה הכי גדולה של כולן היא הניתוק מהבית, אז ככה זה באמת עובד: ברוב המסלולים מגיעים ביום ראשון בבוקר ויוצאים הביתה ביום שישי בבוקר, ויש שעות מסודרות לטלפון בערב. זה לא כלא, זה פשוט לוח זמנים — והוא משתנה קצת מבסיס לבסיס.
מה שהציל אותי: גרביים טובות (ברצינות — זו ההשקעה הכי משתלמת בקיטבג), פנקס קטן לכתוב בו דברים, וההבנה שכל הבנות מסביב מרגישות בדיוק אותו דבר — גם אלה שנראות הכי בטוחות בעצמן.
אחרי שבועיים האוהל כבר הרגיש כמו בית, והבנות כמו משפחה. ההתחלה קשה לכולן. היא גם נגמרת לכולן.
שווה לדעת — עם מקור
יש לך סיפור משלך?
כתבי לנו בוואטסאפ ונפרסם אותו כאן. בקרוב — כתיבה ותגובות ישירות באתר.